Ear Catcher

בתום שבוע סוער של דיונים וויכוחים בקבוצת הפייסבוק קריאייטיב פירסט, הזמנתי את אחת מנשות הקריאייטיב שאני הכי מעריך וגם כזו שמחזיקה באג׳נדה נשית, פמיניסטית, אקטיביסטית, כדי לדון ואפילו להתווכח על גבולות השיח בתוך העולם המקצועי שלנו.   דיברנו על ההחלטה של ליבי להתעסק בנושא המגדר, תרבות ארגונית שוויונית לנשים ואיך אנחנו כאנשי שיווק ופרסום יכולים להשפיע ולשנות מציאות באמצעות הכלים שלנו.   הסכמנו על המטרה המשותפת שלנו לקדם ערכים פמיניסטיים ולהילחם באלימות, הטרדות וחוסר שוויון אצל נשים והתווכחנו על הדרך: מתי וכמה צריך להתאים את השפה כך שתתאים גם לנשים וגם לגברים, מתי חשיבה שיווקית יכולה להיות סטריאוטיפית כלפי קהל היעד ומתי עליה לשנות מסרים כדי לחנך את הציבור, מה הגבול בין פמיניזם חיובי לבין ״פמינאציזם״ כהגדרתה והאם מותר לספר בדיחות שמעליבות נשים?   לב הפרק עסק בויכוח על ניסוח מודעות הדרושים שהופיעו בשבוע האחרון בפייסבוק. למה מודעה של ״לא רוצה לבכות בעבודה״ היא לא לגיטימית בעיניה, על לינצ׳ים, עליהום ואלימות בתגובות וגם על חוסר הלגיטימיות של מודעת הדרושים שהשתמשה במילה מין ולמה זה כל כך נורא בעיניה.   פרק שאולי